תה של מנחה עם כריכוני סביח

"מלחמה היא מפעל אנושי - בבסיסה, התנגשות בין רצונות אנוש המתרחשת בין אוכלוסיות. מלחמה היא אינה תהליך מכני הנשלט, אף לא בקירוב, על ידי מכשור, סטטיסטיקה או חוקיות הפועלת בסביבה מבוקרת וניתנת לחיזוי. מלחמה, מטרתה היא לשנות התנהגות של בני אדם."

-- U.S. Army, Army Doctrine Publication (ADP) 3-0, 2017

ההבנה של ארה"ב שקמפיין ההפצצות נגד איראן לא משיג את מטרתו, והשבירה המנטלית שתוצאתה ריצה מבוהלת לחתימה על "מזכר הבנות", היא המשכה של מסורת. מאז מלחמת העולם השניה מצאו את עצמן צבאות מערביים (לצורך זה אניח שברית המועצות, בהיותה אומה אירופית מבחינה תרבותית, היא "חצי מערבית") בשורת עימותים מזוינים עם צבאות לא סדירים וארגוני גרילה מסוגים שונים. ארצות הברית בויאטנם ובעיראק, ברית המועצות באפגניסטן, הצרפתים באלג'יריה - כולן נכשלו בטווח הארוך בהשגת מטרותיהן המדיניות או הפוליטיות, והסתיימו בנסיגה. כמובן, צה"ל נלחם באופן קבוע בארגוני גרילה וטרור לא מדינתיים לאורך השנים - עם תוצאות מאכזבות דומות - אך כרגע נשים בצד את המאפיינים היחודיים של ישראל והחברה הישראלית ונבחן מה אפשר להסיק מכשלונות של צבאות זרים במלחמות מעין אלה.

כאשר מעצמה מערבית יוצאת למלחמה, היא בדרך כלל יוצאת למערכה מוגבלת, עם מטרות מוגדרות מראש. זו אינה מלחמה אין ברירה - עצם שרידותה וקיומה אינו מוטל בספק. המלחמה מתנהלת רחוק מגבולותיה של המעצמה, ומתנהלת במקביל לסדרי החיים השגרתיים. במרבית המקרים, אזרחי המעצמה רואים במלחמה עדיפות שניה או שלישית במקרה הטוב. ללא ניצחון מהיר ומכריע, מחירי המלחמה הולכים ועולים, התמיכה הפוליטית במלחמה יורדת, ונוצר לחץ פוליטי פנימי לנסיגה. לעומת זאת, מבחינת ארגון הגרילה או המדינה החלשה יותר זו לעיתים קרובות מלחמה כוללת למען עצמאות, שינוי משטר או הישרדות. עצם הנוכחות של צבא זר על אדמתם יוצר לכידות חברתית ונכונות לשאת במחירי המלחמה.

השוו זאת למה שהתרחש בישראל לאורך מלחמת התקומה מ- 7.10. שכבה שלמה בחברה הישראלית מצאה את עצמה בפוזיציה בה היא כלל לא מוכנה לשלם את מחיר המלחמה שנכפתה עלינו. כבר ביום השני של המלחמה הוקם מטה החטופים, ובתוך חודשיים חזרו ההפגנות לרחובות. בחודש אפריל 2024 כבר עלתה הדרישה להפסיק את המלחמה בכל מחיר, בין אם עבור החטופים ובין בתירוצים פוליטיים נואלים אחרים. בין אם האליטות השולטות בתקשורת הממוסדת האמינו בכך ובין אם זה היה קמפיין ציני ומחושב - זה לא משנה - המסרים נפלו על אוזניים כרויות בקרב שכבות נרחבות בציבור.

"הגיע הזמן שכבר תוציאו את הלשון הארוכה שלכם מתרבות המערב"

-- מאיר אריאל, "בצהרי יום".

ישנם הסברים מלומדים נוספים ונרחבים בספרות האקדמית לגבי מלחמות א-סימטריות, בעיקר בהיבטים של שיטות לוחמה, שימוש של הצד החלש בהתשה ובגביית מחיר לאורך זמן, הדין הבינלאומי, תמיכה של האוכלוסייה המקומית, ועוד. אך בעיני, מה שעושה את ההבדל בין ניצחון להפסד הוא ההיבט התרבותי. רוברט קאסידי מצבא ארה"ב קרא לזה "a-symmetry of will".

למרבה המזל, החברה הישראלית הוכיחה שקיימת בה תשתית תרבותית ודתית רחבה מספיק כדי לאפשר קיום של מלחמה ארוכה ויקרה לאורך הזמן הנדרש. אך כדי לעמוד בהצלחה בקרב הרצונות מול אויבינו, עלינו לחזק את התודעה היהודית והציונית בתקשורת ובחינוך.

מקורות:

1. Mack, A. (1975) ‘Why Big Nations Lose Small Wars: The Politics of Asymmetric Conflict’, World Politics, 27(2), pp. 175–200. doi:10.2307/2009880
2. Arreguín-Toft, I. (2001). How the Weak Win Wars: A Theory of Asymmetric Conflict. International Security, 26(1), 93–128.
3. Cassidy, R. (2000). Why Great Powers Fight Small Wars Badly. Military Review.