השאלה היהודית על פי בנציון נתניהו, או: היכן ואיך צמחה שנאת היהודים

מאת רועי פרוכטר

מאמר זה מביא בקצרה את עיקרי חיבורו של בנציון נתניהו מתוך ספרו על מקורות האינקוויזיציה בספרד, העוסק בשאלת מקורות שנאת היהודים. המאמר מתאר את השתלשלות המאורעות ההיסטוריים שהובילו, לטענת המחבר, להיווצרותה של אנטישמיות במובנה הידוע לנו כיום כבר במצרים ההלניסטית.

Minimalist 16:9 hero banner with an Ancient Egypt theme. A glowing orange silhouette of the Great Sphinx and pyramids against a dark charcoal background with a subtle horizontal scanline texture. The composition is framed by angular, dark mountain ranges, with vibrant, glowing orange paths leading towards the monuments. The style is clean and geometric, using a high-contrast palette of deep charcoal and rusted orange, matching a sophisticated steampunk and modern flat-design aesthetic. Warm, golden rim lighting highlights the sharp edges of the stone structures.

לפני כמה שנים פרסם אתר 'מידה' פרק מתורגם מספרו של בנציון נתניהו "מקורות האינקוויזיציה בספרד של המאה ה-15".
הפרק שוטח את טענת המחבר לפיה שורשי שנאת היהודים וההסתה נגדם נעוצים במצרים ההלניסטית של בית תלמי במאה-מאתיים שנים האחרונות לפני הספירה. למרבה ההפתעה, ניתן להיווכח שעלילות הדם והשיטות ששימשו את שונאי ישראל אז, זהים לטכניקות מודרניות, מתנועות ה- Woke הפרוגרסיביות במערב ועד לאנטישמיות האיסלאמית והנוצרית המוכרת לנו היטב. תעמולה זדונית היא תופעה עתיקה כימי המין האנושי, והתועמלנים המודרניים המוכרים לנו היום הם יורשיהם החוקיים של הכהן המצרי מנתון ושל אפיון (Apion) אחריו.

עקב החשיבות לקורא הישראלי, ראיתי לנכון לכתוב את עיקרי הדברים.
לקריאת הפרק המלא באתר 'מידה'.

צילום של כריכת ספרו של B. Netanyahu: The Origins of the Inquisition in Fifteenth Century Spain

מקורה של ההתיישבות היהודית המוקדמת הידועה לנו במצרים, היא ככל הנראה ביהודים שנמלטו עקב הכיבוש הבבלי מיהודה למצרים. אלה הצטרפו לחיל מצב יהודי ששכן באי יב בדרום מצרים (מול אסואן של היום) שנשכרו על ידי שליטי מצרים להגן על גבולה הדרומי של הממלכה. אוכלוסיית יהודי מצרים הלכה וגדלה עם השנים, ועם הכיבוש היווני בתקופת אלכסנדר ולאחריה, יצרה קשרים טובים עם השלטונות היוונים שראו ביהודים אמצעי שיכול להיחלץ לעזרתם לשמר את השליטה באימפריה. הדבר גרם לאורך השנים לגידול עקבי במספר היהודים במצרים, ובעיקר באלכסנדריה, שהשתייכו למעמדות הגבוהים והגדילו את כוחם והשפעתם. המצרים ראו ביהודים משתפי פעולה עם השלטון הזר, ולתחושת הזעם נלווה גם העלבון מהשתייכות לרובד חברתי נמוך בארצם שלהם.

במאה ה- 3 לפנה"ס פרסם הכהן המצרי מנתון (Manetho או מנת'ו) חיבור היסטורי של מצרים שבו תיאר את היהודים כצאצאי כובשים זרים, ממוצא מעורב עם מצורעים מצריים שהיו ידועים באכזריותם. לימים, ייזכר המסמך הזה כטקסט האנטישמי הראשון שאנחנו מכירים מהעת העתיקה.

במילותיו של בנציון נתניהו: "תיאור זה של מוצאו של העם היהודי, שאין בו מן האמת, בלשון המעטה, מהווה את המסמך האנטישמי הראשון שהגיע אלינו מן העת העתיקה. כשנכתב החיבור, נהנו היהודים באופן כללי ממוניטין טוב, שתרם, כפי שצייַנו, לאמון שנתנו היוונים בנאמנותם וביכולותיהם. מנת'ו ביקש להרוס מוניטין זה, ובכך להפחית את האמון של היוונים ביהודים; ואם לשפוט על-פי ההשלכות שהיו לחיבורו, הצלחתו עלתה על ציפיותיו. ממָנֶת'ו צמחה התסיסה האנטי-יהודית שקיבלה עם הזמן ממדי פראות שלא נראתה עד אז, ושהייתה לה השפעה חסרת תקדים. משנעיה העיקריים היו מצרים ילידים ששלטו בשפה היוונית ולמדו כיצד לפנות לקהל יווני. הם היו אלה, כפי שהבחין יוספוס, שהרעילו את נפשם של היוונים נגד היהודים, אף-על-פי שלרעל, יש לציין, לא יכולה הייתה להיות השפעה בלי שהציבור במצרים ההלניסטית כבר הוכשר לספוג אותו."

במאות השנים שלאחר מנתון, תהליכי התיוונות מצד המעמד הבינוני והאליטה המצרית המקורית יצרו חיכוכים ומתחים פוליטיים בין הקבוצות, שהתחרו על ההגמוניה בחברה המצרית של אז. מספר תקריות פוליטיות בולטות לאורך אותם שנים (הכיבוש הרומי, היחלצות לעזרת יוליוס קיסר באלכסנדריה) הגבירו את הטינה ורגשי העוינות עד שאלה התפוצצו בפרעות האנטישמיות הראשונות הידועות לנו - הפוגרום של שנת 38 ביהודי אלכסנדריה.

כך מתאר הפילוסוף היהודי בן התקופה, פילון האלכסנדרוני, את המאורעות:

"כה קשים היו סבלות בני עמנו, שכל מי שאמר עליהם שהם היו קורבנות של אלימות זדונית ומעשי נבלה, השתמש בביטויים לא מתאימים. כי [לעדים אלה יחסרו] מונחים מתאימים לבטא את ממדי האכזריות חסרת התקדים שבהשוואה אליהם מעשיהם של כובשים במלחמה, הרגילים להתעלל בנכבשים, ייראו כמעשי חסד [...] בעודם בחיים, הם [הפורעים] קשרו חבלים ורצועות קרסולי רגליהם, וגררו אותם לאורכו של השוק, דשו אותם בעקביהם עד שמתו. גם את הגופות הם חיללו. כך, יותר אכזריים ופראיים מחיות טרף אימתניות, הם הפרידו את אבריהן, רמסו אותן וריטשו את סימני ההיכר שלהן, כך שלא נותר להן זכר שניתן היה לזכות בקבורה". (פילון האלכסנדרוני, "נגד פלאקוס")

מזכיר משהו?

המחבר ממשיך ומפרט את השתלשלות העניינים לאחר מכן, כולל דיון מעניין ופולמוס עם מלומדים מאוחרים לעניין המכניזם שבו הועברה אותה שנאת ישראל שנוצרה אז בעת העתיקה, למבשרי הנצרות בעת התפשטותה המואצת במאה השניה לספירה, ומשם לכל האימפריה הרומית המזרחית ולאחריה גם המערבית. אך לעניינינו, כך הוא מסכם:

"[...] נסיבות אלו סיפקו אדמה פוריה שבתוכה צמח עץ האנטישמיות. אך מה שהִשקה אדמה זו וגרם לעץ להצמיח את מגוון הפירות הרעילים שנשא, היה מסע תעמולה מיוחד שהתפתח במצרים מאז ימיו של מנת'ו. מסע תעמולה זה הסתמך אך ורק על שקרים - השקרים המתועבים ביותר והעלילות האבסורדיות ביותר - אך זה השיג את מטרתו להעליל על היהודים, להכפיש את שמם ולהפוך אותם למושא של שנאה תהומית. במילה אחת, היתה זו השמצה - דיבה חסרת מצפון של עם, הקיצונית ביותר שיכולה להיות, שבלעדיה המופע של האנטישמיות, צמיחתה והישגיה, היו לחלוטין בלתי אפשריים. היא צמחה מן הסביבה המיוחדת של החברה והתרבות המצריות-יווניות, והסיבוכים הספציפיים שארעו במהלך ההיסטוריה של מצרים. לפני הופעתה של אנטישמיות זו, אין לנו עדות למשהו דומה לה בשום מקום בעולם העתיק. זו הסיבה לכך שאנו מסכימים עם המלומד בהיר הראייה אביגדור צ'ריקובר שקבע, ללא הסתייגויות, בשפה ברורה: "האנטישמיות נולדה במצרים".